קולמוסים רבים נשברו בניסיון להסביר את מטרת הענישה במשפט העברי. היו שביקשו לראות בה מטרה חינוכית בעיקרה, היו שהסבירו אותה כמטרה דתית, והיו שבחרו במטרות המקובלות יותר – הרתעה, גמול, שיקום ומניעה. מקורות המשפט העברי מציינים שלל מטרות ענישה, ללא מתן בכירות לאחת מהן. למעשה, המקורות משקפים את העמימות ואת המבוכה בכל ניסיון לחשוב בעקיבות על ענישה, שכן אומנם יש כמה מטרות ענישה צודקות, אך לעיתים הן סותרות זו את זו. כל תורת הענישה היא ניסיון לאזן בין המטרות הסותרות, ולהתאים את השילוב הנכון למקרים אינדיווידואליים. זה המצב במשפט הפלילי המודרני בישראל ובעולם בימינו, וזה המצב גם במשפט העברי. ההשלכות התיאורטיות והמעשיות של מצב זה יידונו במאמר שלפניכם.