קשה להיות שווה נפש לדמותה של רוזה גיבורת הספר שלפנינו. רוזה מתארת קרוב לעשרים שנה מחייה ומתרכזת בשלוש נשים, היא, בתה, ונכדתה )בעיקר היא(. הרקע לספר הוא רוסיה של שנות השמונים והתשעים של המאה שעברה והימים הם ימי מחסור ועוני. היחס של הקורא לרוזה ולספר כולו הוא אמביוולנטי. קשה שלא לכעוס על התעלמות מכל שיקול מוסרי
בדרך למטרה. מצד שני קשה שלא להתרשם מעבודתה הקשה, ממסירותה לנכדתה, ומניסיונה קורע הלב לעתים, להצליח למרות כל הקשיים. הקריאה היא חמוצה-מתוקה, הומור טראגי ומריר. בדף אחד אנו כועסים על רוזה
על התנהגותה, ובדף השני סולחים לה ואפילו מחייכים, וחוזר חלילה. אבל תהייה דעתנו על רוזה אשר תהיה, הספר עצמו כתוב היטב. מומלץ לקריאה לכל מי שאינם חוששים מגיבורה לא טיפוסית שלא תמיד מתנהגת כשורה, ויכולה אף לעצבן.