רבים מדברים כיום על 'כלכלת המידע' ועל האינפורמציה הרבה ברשת האינטרנט. לכאורה, המידע חופשי. כל הרוצה ליטול, יבוא וייטול. אולם בפועל, המידע זורם דרך רשתות/אתרים/
אפליקציות המכונים לעניינו 'מתווכי תוכן'. כיצד צריך לכן המשפט להתייחס
לתכנים פוגעניים המופצים על ידי מתווכי התוכן? ובמיוחד לתכנים שלא
הועלו ישירות על ידי אותם מתווכים? לטענת לביא, התגובה המשפטית
צריכה להיות בהתאם להקשר, ועדיף כי הפסיקה תקבע את אחריות
המתווכים. לצורך כך אף בנתה בספרה טבלאות מסכמות שיאפשרו לכל
שופט/ת לבדוק את ההקשר הרלוונטי ותעזורנה לקבוע את רמת האחריות
של מתווך התוכן. הספר יוכל להיות לעזר לכל משפטן העוסק בדיני אינטרנט,
ובוודאי לליטיגטורים שבתביעתם מעורבים מתווכי תוכן.