דרישת המחוקק וההנחיות הברורות והחד-משמעיות שהוציא בעקבותיה בית המשפט העליון קובעות עונשי מינימום של פסילת רישיון למשך שנתיים ימים לפחות לנוהגים בשכרות. אך האם עונש זה מיושם בפועל?
על מנת לענות על שאלה זו, בדקנו שלושה מקורות. האחד הוא מחקר ראשוני שערכו מויאל ואייזנשטדט על-סמך מדגם תיקים של קרוב ל-1,200 מורשעים בנהיגה בשכרות. מקור נוסף הוא מערכת "נט המשפט" (מערכת המחשבון של בתי המשפט בישראל), שבה בדקנו את כל התיקים הרלוונטיים שהסתיימו בהרשעה בטווח השנים 2010-2014 (כ-45,000 תיקים). מקור שלישי הוא סקר שערכנו בקרב עורכי-דין המתמחים בתעבורה, ובו ביקשנו מהם לתאר את העונשים המוטלים על סמך נסיונם. התברר כי למרות ההבדלים בין שלושת המקורות, התוצאות היו דומות להפליא. מצד אחד, המחוקק ובית-המשפט העליון מכריזים על עונש-מינימום שאין לסור ממנו, ומן הצד האחר, הערכאות הנמוכות אינן מיישמות אותו. לכל הדעות, מצב זה אינו תקין.
בשלב השני ניסינו לשאול מדוע למעשה עונש המינימום אינו מיושם. לצורך כך בדקנו את הליך חקיקתו של עונש המינימום, ונוסף על כך ראיינו משפטנים העוסקים בדיני תעבורה-שופטים בדימוס, סנגורים ותובעים כאחד.
מן הנתונים עולה כי עונש-המינימום חוקק בפעם אחת בצורה דרקונית וללא בדיקה והתייעצות מתאימים. כתוצאה מכך, שחקני המערכת כולם – הן שופטי התעבורה, הן התובעים, ובוודאי הסנגורים והנאשמים עצמם – סבורים כי עונש זה אינו מידתי ואינו צודק. על כך יש להוסיף כי עקב חומרתו של עונש-המינימום, נהפכו הליכי הבדיקות לקשים ומסובכים. התוצאה היא שמשפטי שכרות נהפכו לארוכים ולגוזלי זמן.
שילוב גורמים אלה יצר אצל כל הצדדים אינטרס בעקיפת עונש המינימום באמצעות הסדרי-טיעון מקילים, והללו אכן נעשו בשיתוף פעולה בין התביעה, ההגנה, וכנראה גם בתי המשפט. הסדרי הטיעון נכרתו משום שעונש המינימום נראה לשחקנים לא מידתי, ולא צודק, ומשום שההליך היה ארוך ומסובך. כפועל יוצא מכך, הנפגעים העיקריים מעונש המינימום הם הנאשמים שנשפטים בהעדרם וכן הנאשמים חסרי הייצוג. אלה ואלה משתייכים לאוכלסויות מוחלשות, אשר לא השכילו לעקוף את עונש המינימום.
תוצאות אלה משתלבות עם מחקרים רבים שנעשו בעולם בנוגע לעונשי המינימום. מחקרנו דן בהתאמה ובהבדלים שבין תוצאה זו לבין המצב בעולם. בהמשך אנו דנים ביחס בין ממצאינו לבין המטרות המקובלות של דני העונשין, ותמהים אם המציאות מתאימה למטרות המוצהרות.
לנוכח הממצאים אנו מציעים המלצות קונקרטיות לשינוי המצב בישראל כדי להתמודד עם התוצאות הבעייתיות. בנוגע לעונש המינימום מוצע להחליפו בעונשים מדרגיים מידתיים, ובו בזמן לפשט את הליכי הבדיקות. בנוגע לפגיעה בנהגים מאוכלוסיות מוחלשות מוצעים מנגנונים שיפחיתו פגיעה זו במידה משמעותית.