נגד הנאשם הוגש כתב-אישום המייחס לו עבירה של ניסיון חדירה לחומר מחשב, בגין ניסיון לחדור לאתר המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים (להלן – המוסד). הנאשם טען כי ניסה לבדוק אם האתר מאובטח. כן טען לתחולת ההגנה מן הצדק.
בית-משפט השלום פסק:
(1) על-פי סעיף 4 לחוק המחשבים, תשנ"ה-1995, העוסק בעבירה של חדירה לחומר מחשב שלא כדין, עצם החדירה למחשב אסורה. אין צורך כי החדירה תהיה מלווה בנזק כלשהו (748א – ב).
(2) עצם הבדיקה של אבטחת אתר אינה מהווה חדירה ואין אפשרות לקבוע באופן מוחלט כי הבדיקה היא תמיד אסורה או תמיד מותרת. הסיווג המשפטי כמותר או אסור תלוי בנסיבות הספציפיות שבהן נעשתה הבדיקה, במטרה שבשלהן נעשתה ובכוונתו של הבודק. אם הבדיקה מהווה שלב מקדים לניצול חורי אבטחה ולחדירה לא חוקית, הרי שהיא מהווה ניסיון לעבירה. לעומת זאת, אם הבדיקה מהווה מעשה עצמאי לחלוטין שאין מטרתו פגיעה, הרי היא כשרה ולעתים למהדרין (787ה – ו, 789ז – 790ב).
(3) יש לפרש חקיקת אינטרנט בצורה שתעזור לעולם האינטרנט להמשיך להתפתח קדימה ולטובת הציבור, ולא בצורה שתגביל, תפריע ותעכב התקדמות זאת. על-פי עיקרון זה, בדיקת אבטחת אתרים היא פעילות חיובית בעיקרה שעקרונית צריך לעודדה ולהיזהר מלפגוע בה. עם זאת, אותו עיקרון ידרוש פרשנות מחמירה, תקיפה, ואפילו קשה כנגד אלו אשר פוגעים בהתנהגותם בתשתית האינטרנט (791ג – ה).
(4) במקרה דנן, יש לקבוע כי הנאשם סבר שהאתר איננו מאובטח וזו הסיבה שניסה לבודקו. הנאשם לא פרץ, ולא ביקש לפרוץ, אלא ניסה לבדוק את אבטחת האתר (793ד – ה,
795ג, ו).