בקרב המשפטנים מקובלות שתי גישות לחקר הענישה הפלילית, אלו הן 'הגישה הגמולית', ו – 'הגישה התועלתנית'. בגישה הגמולית הדגש הוא על צורך העונש להיות 'צודק' בעוד בגישה התועלתנית מגמתו היא להיות 'יעיל' (מפחית פשיעה עתידית). מטרת המאמר היא להציג בפני הקורא/ת את הפרספקטיבה הסוציולוגית לענישה וכמה מהגישות העיקריות שבה. במסגרת זו נדון באמיל דורקהיים, הרואה בענישה מכשיר לשמירה על סולידריות חברתית. נציג את רעיונותיהם של קרל מרקס וממשיכיו, הרואים בענישה הפלילית אחד הכלים לשמירת עמדתו של המעמד השולט. נתאר את דעותיו של נורברט אליאס, המסביר את התפתחות דרכי הענישה בצמוד לרגישות החברתית. ונסקור את האבוליסיוניסטים הסבורים כי נזקי הענישה גדולים על תועלתה. כל אלו הם הוגים חשובים שאינם מוכרים למשפטנים ויכולים רבות לתרום לחקר הענישה. המגמה היא לשלב בסופו של דבר פרספקטיבה זו עם ההשקפות המקובלות במטרה ליצור תפיסה רב-ממדית ונכונה יותר של מוסד הענישה.