נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין הונאת מחשב. נטען כי הנאשם חדר למחשב של המרכז לגביית קנסות, התחזה לאדם שלישי שעימו היה מסוכסך (להלן- שדות), עשה שימוש בנתונים כוזבים וגרם לאיפוס חוב בסך של 7 מיליון ₪.
.
בית משפט השלום זיכה את הנאשם וקבע כי:
ביהמ"ש קבע כי הנאשם קיבל קישור מאת שדות בעצמו לדף הרלוונטי באתר המרכז לגביית קנסות, שם בדק את סך קנסותיו של שדות. הנאשם החליט לשלם סכום של שני שקלים בלבד מסך החוב בכדי לקבל אישור על יתרת החוב של שדות, אותו יוכל לפרסם בכדי להוכיח ברבים כי לשדות ישנם חובות למדינה. אלא שעקב כשלים חמורים במחשב של המרכז לגביית קנסות גרם התשלום החלקי לאיפוס החוב כולו.
משנקבע עובדתית כי הנאשם קיבל משדות את הקישור לאתר המרכז לגביית קנסות שדן בו, הרי ברור כי לא עבר עבירת חדירה למחשב וממילא לא חדר למחשב על מנת לעבור עבירה. אין מדובר ב"חדירה שלא כדין" לחומר מחשב, כהגדרת העבירה בחוק המחשבים. הכלל הראוי הוא שכל אתר שניתן להיכנס אליו בקלות כה רבה, אי אפשר לטעון שהיה אסור להיכנס אליו. אין מדובר באמצעי אבטחה לא מספיקים, אלא בחוסר אמצעי אבטחה כלל. בהיעדר מחסום כלשהו, אין לומר שיש "חדירה", וודאי שאין מדובר בחדירה שהיא "שלא כדין".
ביהמ"ש דחה את טענת התביעה, לפיה ברגע שהנאשם שילם חוב של שני שקלים בחובות של שדות, הרי המערכת ראתה בכך חוב ששולם במלואו, ומחקה את חובו של שדות וממילא עשה פעולה שתוצאתה הייתה פלט כוזב (מחיקת חובו של שדות). ברור כי הנאשם כלל לא התכוון לפעולה זאת ולא יכול היה לדעת על תוצאתה. הוא לא העביר מידע כוזב, ולא ניסה ליצר פלט כוזב. כל שביקש היה לשלם סכום קטן של החוב מבלי לדעת על בעיות השרת.
כמו כן נדחתה טענת התביעה כי הנאשם התחזה לשדות. נקבע כי המרכז מעודד קבלת תשלומים גם ממי שאינם החייבים ואין כל הודעה באתר כי הכניסה היא לחייבים בלבד. מכאן שאף לא ניתן להאשימו בניסיון לפגיעה בפעילות המרכז.
ביהמ"ש זיכה את הנאשם גם מעבירה על חוק הגנת הפרטיות. משנקבע כי שדות בעצמו שלח לנאשם את הקישור, הרי שהוא נתן את הסכמתו. בנוסף, אם עצם הכניסה לאתר מהווה פגיעה בפרטיות, אזי יש אשם למרכז לגביית קנסות על שהחזיק את מאגר המידע בצורתו הלא מאובטחת.